מאז לידתו כזן, בסוף המאה ה-19, דוברמן פינצ'ר צבר מספר רב של מיתוסים כוזבים: הם מסוכנים, הם משתגעים, המוח שלהם גדל יותר מדי, יש להם אינסטינקטים רצחניים… למרבה הצער, אמונות שווא אלו עדיין קיימות בדמיון של החברה, מה שגורם לגורים רבים ומבוגרים שנמצאים במקלטים לא מאומצים.
אבל, האם הדוברמן באמת כלב מסוכן? מדוע הוא אחד מגזעי הכלבים המסווגים כ"מסוכנים" על פי חוק? במאמר חדש זה באתר שלנו אנו מזמינים אותך ללמוד עוד על גזע אצילי זה, מראים לך איך זה באמת ומפריך כמה מיתוסים כוזבים. שנתחיל?
השפעת המוצא על דמותו של הדוברמן
אם נסקור מעט את ההיסטוריה של הדוברמן, נמצא גזע שמקורו בהכלאות שונות בין גזעים אחרים, כולל הרוטוויילר, הוויימרנר והטרייר מנצ'סטר. גבאי המסים קרל פרידריך לואי דוברמן הציב לעצמו את האתגר ליצור זן חדש עם כישרון רב לשמירה והגנה על המשפחה.
וכך נולד הדוברמן: כלב חזק ועוצמתי עם מבנה גוף אתלטי, ערני תמיד, צייתן מאוד ובעל יכולת למידה רבה.למעשה, זה בין 5 הכלבים החכמים בעולם, לפי הדירוג המפורסם של סטנלי קורן. כשהם מגורים היטב, הם מראים קלות יוצאת דופן בלימוד מיומנויות חדשות ויכולת שינון יוצאת דופן.
בניגוד למה שטוען ה"מוניטין הרע" הפופולרי שלו, מדובר בכלב נאמן לבעליו, בעל אופי מאוזן ופעיל, ובעל רגישות רבה כל מי שחי עם דוברמן יודע שהוא מסוגל להראות את כל החיבה שלו וכמה הוא אוהב לקבל ליטופים מהאהובים שלו.
הם ידידותיים במיוחד עם אנשים מוכרים וכלבים, אפילו עם ילדים קטנים, אותם הם מפנקים ומשעשעים. עם זאת, הם יכולים להיות חשודים משהו עם זרים. הדבר נובע בעיקר מה- גנטי שלו ועלינו לזכור שגזע זה נוצר ממבחר של פרטים שהראו תכונות מסוימות, כולל שמירה והגנה.מסיבה זו, דוברמן פינצ'ר זקוקים לסוציאליזציה מספקת כשהם גורים.
מאחר שהם כלבים אנרגטיים מאוד, הם גם דורשים תשומת לב לאילוף הגופני ולגירוי הקוגניטיבי שלהם, כדי לא לפתח בעיות התנהגות הקשורות ללחץ או שעמום.
האם זה נכון שהדוברמן משתגע?
כנראה, המיתוס השקרי הידוע ביותר על הדוברמן הזה ללא כלב, מעורב או גזעי, משתגע, אם כי כן יש הפרעות נוירולוגיות ומספר פתולוגיות שיכולות להשפיע על ההתנהגות והיכולת הקוגניטיבית שלהם.
יש הרבה מיתוסים ואמיתות סביב הדוברמן, כגון:
- בימים עברו, נאמר שמוחו של הדוברמן צמח במהירות וללא הפסקה לאורך חייו, בעוד הגולגולת שלו הפסיקה להתרחב כשהגיע לבגרות. צמיחת המוח ה"מרושלת" הזו תיצור לחץ עצום בחלל הגולגולת, ויגרום לבעל החיים להשתגע.
- שמועה נוספת קבעה שעצמות הגולגולת של דוברמן פינצ'ר סבלו מהתעבות אינטנסיבית בשלב הבוגר. כתוצאה מכך, המוח שלו יסבול מלחץ חריג, מה שיגרום לכלב להשתגע.
- ואגדה "מטורפת" עוד יותר אישרה באופן כוזב כי הדוברמן, מגיל שנתיים, יאבד את יכולת הריח שלו, ויתקוף את הבעלים שלו בשל חוסר היכולת לזהות אותם.
למרבה המזל, התקדמות אתולוגיה ורפואה וטרינרית מאפשרת לנו לאשר שכל השמועות הללו שגויות לחלוטין.
אז, האם הדוברמן הוא כלב מסוכן?
ההתנהגויות שמראה דוברמן בשלב הבוגר שלו יהיו תלויות בעיקר ב- החינוך שלו ובחוויות שהוא חווה, אם כי ל- במידה פחותה גם הגנטיקה שלך תושפע. זה קורה עם כל כלב, עם זאת, במקרה של הדוברמן, בעיית אגרסיביות הופכת למשהו הרבה יותר מסוכן, בעיקר בשל מאפיינים הפיזיים
אבל, האם המאפיינים הפיזיים או אחוז קטן קובעים את אופי הכלב? בהחלט. הדוברמן הוא כלב שאחרי שיקבל סוציאליזציה וחינוך נאותים, יוכל להתייחס באופן חיובי עם כלבים אחרים, אנשים וילדים. ההשפעה הגדולה שיש לחינוך על אופיו והתנהגותו של הכלב, מכחישה לחלוטין שהדוברמן הוא כלב אגרסיבי מטבעו.
האם הדוברמן פינשר נחשב לכלב שעלול להיות מסוכן?
לפי החוק הלאומי של כלבים מסוכנים בארגנטינה (מספר 14.107 משנת 2010) הדוברמן רשום ככלב השייך לגזעים שעלולים להיות מסוכנים. הדבר מחייב שהבעלים שלהם יעמדו בשורה של דרישות לבעלות על אחד מהגזעים הללו, כמו גם לנקוט באמצעי טיפול ומניעה בעת טיול עם כלבים בשטחים ציבוריים או פתוחים, כגון שימוש בלוע ורצועה.
החוק על כלבים שעלולים להיות מסוכנים בספרד הוא קצת יותר מורכב (צו מלכותי 287/2002, המפתח את חוק 50/1999). שם הדוברמן אינו בין גזעי הכלבים שעלולים להיות מסוכנים, למעשה, כל קהילה אוטונומית יכולה להוסיף ניואנסים מסוימים, לכן, הדוברמן אינו PPP במדריד, אלא הוא נמצא באנדלוסיה.במקרים מסוימים יהיה צורך להשתמש בלוע, רצועה, רישיון וביטוח.
אם לאחר אימוץ דוברמן אתה רוצה לנסוע לחו ל, אל תשכח לעיין קודם לכן בתקנון המדינה, הקהילה האוטונומית ואפילו מועצת העיר עצמה, על מנת להסתגל כראוי ל התקנון הנדרש כל מקום.
מה לעשות עם דוברמן אגרסיבי?
למען האמת, בעלים רבים מזניחים את הסוציאליזציה והאילוף של הכלבים שלהם מכיוון שהם מאמינים שרק גזעים גדולים ושריריים יכולים להראות התנהגות אגרסיבית. עלינו להיות ברורים מאוד שכל כלב, ללא קשר לגזע, מין, צבע, גודל או גיל, יכול לפתח התנהגות תוקפנית מסיבות שונות, בין אם כלפי אנשים או בעלי חיים.
אגרסיביות בכלבים קשורה לגורמים שונים ודורשת תשומת לב רבה מהבעלים. בכל מקרה של התנהגות חריגה, אל תהססו לפנות לאתולוג וטרינרי, אשר ישלול סיבות אורגניות (אגרסיביות עקב כאב, מחלה, עקב הורמונלי הפרעות…) ויבצע אבחון כדי להתחיל לעבוד על שינוי התנהגות
אם נתון זה אינו קיים במדינה שלך, גש לוטרינר לבדיקה מלאה ולאחר מכן בקר למומחה לפסיכולוגיה של כלבים, מאמן או מחנך עם ניסיון בשינוי התנהגות.
זכור שחינוך כלב הוא תהליך מתמשך, מלידה ועד זקנה, ושהוא דורש מחויבות, סבלנות וידע. בנוסף, חיוני להבין שהתעללות פיזית ורגשית, כמו גם סביבות שליליות ואלימות, מעדיפים הופעה של התנהגות תוקפנית בכל המינים. לכן, כשאתם מאמנים את החבר הכי טוב שלכם, זכרו להשתמש בחיזוקים חיוביים כדי לעורר את יכולתו ולהכיר במאמץ שלו.
טיפים
- משקיעים בסוציאליזציה מוקדמת של הדוברמן שלך (חבר אותו מגיל גור)
- זכור שהדוברמן שלך צריך להתאמן מדי יום כדי להוציא אנרגיה ולשמור על בריאות טובה
- בדיוק כמו כל כלב, התנהגותו של דוברמן תלויה בחינוך שניתן
