דגים הם בעלי חוליות מימיים ש נושמים דרך זימים ניתן לחלק את החיות הללו לשלוש קבוצות גדולות: אגנתוס או דגים ללא לסתות, כונדריכטיאנים או דגים סחוסים ואוסטייכטיאנים או דגים גרמיים. כולם שותים מים שמהם הם לוכדים חמצן כדי שיוכלו לנשום, למעט דגי ריאה שנושמים אוויר ויש רק שישה מינים.
אם דגים לוקחים חמצן מהמים, מדוע חלקם חיים במים מתוקים ואחרים במים מלוחים? ו מה היה קורה אילו שמים דג מים מתוקים בים?
במאמר זה באתר שלנו נדבר על נשימה של דגים, ננתח איך החמצן מתנהג בהתאם לסביבה ומדוע דג מים מתוקים לא יכול לחיות במי מלח.
דגים נושמים
לכל קבוצת דגים יש צורה שונה של זימים ודרך נשימה.
זימים ונשימה במפרסים ובדגים (דג עגנה)
- Hagfish: הם מציגים שקיות או שקיות ענף על חלק עליון של הגוף. מה שנצפה הוא שהמים נכנסים דרך הפה, עוברים דרך שקי הזימים ויוצאים דרך פתח הזימים או הפתחים, שנמצאים בצד החיה.
- Lampreys: אם הם לא מאכילים הם נושמים כמו דג דג. במקרה של האכלה, בהיותם טפילים הם נצמדים לדג אחר, ובמקרה זה יש להם נשימה במקביל, המים נכנסים ויוצאים דרך אותו חור של פתחי הזימים.
זימים ואוורור בדג טלאוסט (דג אוסטייכטיאן)
חלל הפה מתקשר עם החוץ הן דרך הפה והן דרך חלל האופרקולרי, כאן נמצאים הזימים.
יש להם ארבע קשתות זימים ומכל קשת זימים ייצאו שתי קבוצות של חוטי זימים המסודרים בצורת V. חוטים אלו חופפים לאלו של קשתות הזימים השכנות ויוצרים מסננת מינים
לכל אחד מהחוטים יהיו השלכות מאונכות הנקראות למלות משניות, כאן מתרחשת נשימה חילופי, בעלי אפיתל דק ובעלי כלי דם גבוהים.זרימת המים עוברת דרך הלמלות בכיוון אחד והדם הולך לכיוון אחר, כאן מתרחשת חילופי גזים (חמצן נכנס ופחמן דו חמצני יוצא).
לדגים אלו משאבת לחץ פה ומשאבת יניקה אופרקולרית, מה שאומר שמצד אחד יווצר לחץ בחלל הפה שידחוף את המים לכיוון החלל אופרקולרי, וגם בחלל האופרקולרי, הלחץ יורד עד כדי כך שהוא שואב את המים מחלל הפה.
זימים ואוורור ב-elasmobranchs (דג chondrichthyan)
מים נכנסים דרך הפה ודרך ספירקלס (נחיריים בצידי הראש). הם דגים פעילים מאוד, הם שוחים בפה פעור, מה שגורם להרבה מים להיכנס בלחץ גדול בגלל מהירותם וזה מה שגורם לכניסה לחלל האופרקולרי שבו ה- החלפת גז מתבצעת. כאן מערכת האוורור שונה במקצת, מכיוון שאין להן את שתי המשאבות.החסרונות של אלה הם שהם מוציאים יותר אנרגיה מאשר במקרה הקודם וחייבים להיות תמיד בתנועה.
למה דג מים מתוקים לא יכול לחיות במים מלוחים?
הדבר הראשון שעלינו לזכור הוא שכל היצורים החיים מבקשים לשמור על הומאוסטזיס, מה שעוזר להם לשמור על איזון כימי פנימי.
כל בעל חיים מותאם לסביבתו ולכן דג מים מלוח זקוק לריכוז החמצן המדויק המצוי במים אלו ולריכוז המלחים הנכון. מה אם נכניס דג ימי למים מתוקים? למים מתוקים יש ריכוז גבוה יותר של חמצן וריכוז נמוך יותר של מלחים, מה שישנה את ההומאוסטזיס שלהם וגורם לחמצת דם עקב ייצור גדול יותר של פחמן דו חמצני והצטברות של מלחים, הגורמים למוות של בעל החיים.ואם שמים דג מים מתוקים בים, היה קורה ההפך, ריכוז החמצן נמוך יותר ושל המלחים גבוה יותר, ולכן הוא לא יוכל לשמור על תפקידיו החיוניים.
יצורים חיים שיכולים לחיות במים מתוקים ומלוחים
למרות כל האמור לעיל, חלק מהדגים, לאורך חייהם, משתנים ממדיום מלוח למתוק, כמו גם מקרה של סלמון או צלופח. בעלי חיים אלה פיתחו מנגנונים לשמירה על ההומאוסטזיס של גופם למרות השינויים.
עורם של דגים אלה חדיר מעט מאוד, כדי למנוע איבוד מים. כשהם הולכים מהים לנהר הם מגבירים את ייצור השתן ומקטינים אותו כשהם הולכים מהנהר לים. בנוסף, הם שותים מים כשהם נכנסים לים ו מפסיקים לשתות בנהר, כדי לשחרר או לא לצאת דרך הזימים.
אל תפספסו את המאמר הזה על דגים שנושמים מחוץ למים אם אתם מתעניינים יותר בנושא זה.
