שיתוק גרון הוא פתולוגיה המשפיעה על דרכי הנשימה העליונות שבה סחוסי הגרון אינם נפתחים (חוטפים) בצורה נכונה בזמן ההשראה. זה יכול להיות מקור מולד או נרכש, בתורו, יכול להיות חד-צדדי או דו-צדדי. בבעלי חיים שנותרו א-סימפטומטיים, אין צורך בטיפול. עם זאת, באותם חולים בהם המחלה מייצרת אי ספיקה נשימתית הפוגעת באיכות החיים וברווחתו של בעל החיים, יש צורך בביצוע טיפול כירורגי הולם.
אם ברצונכם לדעת יותר על שיתוק גרון בכלבים, המשיכו לקרוא את המאמר הבא באתר שלנו שבו אנו מסבירים מה הסימפטומים שלו, סיבות וטיפול.
מהו שיתוק גרון אצל כלבים?
שיתוק הגרון הוא הפרעה חסימתית של דרכי הנשימה העליונות שבה הסחוסים הארטנואידים של הגרון אינם נפתחים (חטיפה) בצורה נכונה במהלך השראה, עקב אובדן עצבוב של שריר הקריקואריטנואיד הגבי.
שריר הקריקואריטנואיד הגבי אחראי על תנועת הגרון. כאשר העצבית של שריר זה אובדת, התכווצותו מעוכבת והוא מתנוון. כתוצאה מכך, הסחוסים האריטנואידים של הגרון אינם נפתחים כראוי וה-rhyma glottis (פתיחת הגרון) מצטמצם במהלך ההשראה, מה שמגביר את מאמץ ההשראה.
בהתאם לשרירים הפגועים, אנו מוצאים את הסוגים הבאים של שיתוק גרון בכלבים:
- אם רק שריר ה-crocoarytenoid הגבי בצד אחד של הגרון מושפע (חד צדדי), אנו מדברים על המיפלגיה גרונית.
- אם השרירים משני צידי הגרון נפגעים (דו-צדדית) אנו מדברים על שיתוק מוחלט.
יש לציין כי שיתוק גרון הוא אחד השינויים שיכולים להוות חלק מהתסמונת הברכיצפלית, קיים אצל 30% מהכלבים הסובלים מתסמונת זו.
תסמינים של שיתוק גרון בכלבים
הסימנים הקליניים שניתן למצוא בכלבים עם שיתוק גרון הם:
- סטרדור גרון: צליל נשימה לא תקין המופיע במהלך ההשראה. ככל שהרימה גלוטיס מצטמצמת, ההתנגדות למעבר האוויר גוברת ונוצרת מערבולות הגורמות לסטרידור הגרון.
- אי סובלנות לפעילות גופנית: במקרים מסוימים עלולה להתרחש סינקופה.
- דיספגיה: קושי בבליעה. התקפי שיעול שכיחים במהלך צריכת מזון או מים. בבעלי חיים מסוימים, דלקת ריאות שאיפה יכולה להתרחש עקב מעבר מזון לדרכי הנשימה.
- שינוי הפונציה: ניתן לזהות שינויים ביחס לנביחות הרגילות, ובמקרים מסוימים יכולים להגיע לאפוניה.
- קוצר נשימה: מצוקה נשימתית המשפיעה רק על שלב ההשראה של הנשימה.
- Tachypnea: קצב נשימה מוגבר.
- Cyanosis: שינוי צבע כחלחל של הממברנות הריריות כתוצאה מחמצן לא מספיק של הדם.
הסימן הקליני השכיח ביותר הוא סטרידור גרון (קיים ב-97% מהמקרים), ואחריו אי סבילות לפעילות גופנית (87%), דיספאגיה (41%) ושונות פונציה (39%).
יש לציין שהתסמינים יכולים להחמיר על ידי פעילות גופנית אינטנסיבית, מצבי לחץ או סביבות עם טמפרטורות ולחות גבוהות.
סיבות לשיתוק גרון בכלבים
שיתוק גרון יכול להיות משני סוגים:
- מולדת: כאשר כלבים נולדים עם פתולוגיה זו.
- נרכש: כאשר כלבים מפתחים פתולוגיה זו לאורך חייהם כתוצאה מסיבות מגוונות מאוד.
שיתוק גרון מולד
מופיע בגזעים כמו האסקי סיבירי, רוטוויילר, כלב בקר, בול טרייר ודלמטי. במקרים מסוימים, קיומו של גן דומיננטי אוטוזומלי הוכח כאחראי לתורשה של מחלה זו.
כלבים עם שיתוק גרון מולד מציגים את השינוי הזה מהלידה, למרות שהסימנים הקשורים אליו לא מופיעים בדרך כלל עד גיל 5 - בן 8 חודשים.
שיתוק גרון נרכש
מופיע בגזעים כמו לברדור רטריבר, גולדן רטריבר, סן ברנרד או סתר אירי. זה שכיח יותר מהצורה המולדת של המחלה.
סיבות שיכולות לגרום לשיתוק גרון נרכש אצל כלבים מגוונות מאוד:
- טראומה (נשיכות, פצעים, גופים זרים, ניתוחים) המשפיעות על עצב הגרון החוזר.
- דחיסה חוזרת של עצב הגרון עקב ניאופלזמה של בלוטת התריס, מסות או אבצסים בצוואר או במדיאסטינום.
- היפותירואידיזם.
- Polymyositis או מיאסטניה גרביס.
- פולינורופתיות ממקור מטבולי, רעיל או זיהומי.
- סיבות בתיווך חיסון.
עם זאת, יש לקחת בחשבון שברוב המקרים הגורם הגורם לשיתוק אינו ידוע, אך במקרים רבים מדובר בפתולוגיה אידיופטית, כלומר ממקור לא ידוע.
אבחון של שיתוק גרון בכלבים
האבחון של שיתוק גרון בכלבים צריך להתבסס על הנקודות הבאות:
- בדיקה גופנית, תוך שימת לב מיוחדת לבדיקה הנוירולוגית על מנת להעריך מיופתיות או נוירופתיות אפשריות. בדיקה נוירולוגית תחפש סימנים כגון חולשה או פארזיס, ירידה ברפלקסים בעמוד השדרה או ניוון שרירים.
- Laryngoscopy (אנדוסקופיה בגובה הגרון) כדי לראות שבמהלך ההשראה הפתיחה (חטיפה) של הסחוסים לא מתרחשת אריטנואידים של הגרון. בנוסף, ניתן להבחין בחוסר טונוס במיתרי הקול ושינוי ברקמות הסמוכות, עם בצקת ואדמת.לרינגוסקופיה יש לעשות בהרגעה קלה, שכן במקרה של הרגעה עמוקה, הרפלקסים של הגרון יבוטלו ויאובחן חיובי שגוי.
- צילומי חזה לבדיקת חריגות שרירים אחרות (כגון מגה-וושט), מסות מדיאסטינליות או תוך-חזה, ודלקת ריאות בשאיפה.
- בדיקת דם עם פרופיל בלוטת התריס: חשוב לשלול שהגורם לשיתוק הוא תת פעילות של בלוטת התריס, שכן במקרים אלו הטיפול לא הופך את השיתוק. בנוסף, ניתן לבצע בדיקות מעבדה ספציפיות לאיתור מחלות עצב-שריר כלליות או מיאסטניה גרביס.
חשוב לדעת שהטיפול בכלבים אלו במרפאה הווטרינרית חייב להיות זהיר במיוחד, שכן מצבי לחץ יכולים לעורר משבר ציאנוטי.
טיפול בשיתוק גרון בכלבים
המיפלגיה חד צדדית או שיתוק אינם מטופלים בדרך כלל, מכיוון שהם בדרך כלל אינם פוגעים בחיי בעל החיים. עם זאת, במקרה של שיתוק מלא או דו-צדדי, יש לפנות לטיפול ניתוחי , שכן בעלי חיים מציגים בדרך כלל אי ספיקת נשימה בינונית עד חמורה הפוגעת מאוד באיכות חייהם וברווחתם.
כיום, קיימות מספר טכניקות כירורגיות לטיפול בשיתוק גרון אצל כלבים. להלן שלושת החשובים ביותר:
- צידיות חד-צדדית או דו-צדדית של הסחוס האריטנואידי או "קשירה לאחור".
- Ventriculo-cordectomy.
- כריתת גרון חלקית.
כולם נועדו להגדיל את החריזה של הגלוטטיס (פתיחת גרון) כדי להקל על מעבר האוויר. הפתח חייב להיות מספיק כדי להעדיף את מעבר האוויר, אך לא מוגזם, מכיוון שהוא עלול להגביר את הסיכון לדלקת ריאות שאיפה. לכן, יש לשלול טכניקות כירורגיות אגרסיביות יותר. נכון לעכשיו, טכניקת הבחירה היא לרוחב חד צדדי של הסחוס האריטנואיד באמצעות תפרים במתח נמוך. גם כריתת חדרי הלב וגם כריתת גרון חלקית מייצרות תוצאות לא עקביות עם שיעור גבוה של סיבוכים, מה שהופך אותן לטכניקות פחות מומלצות.
טיפול לאחר ניתוח
לאחר ניתוח שיתוק גרון, יש לקחת בחשבון את הטיפול הבא:
- חשוב להשיג החלמה מהרדמה עדינה כדי למנוע תסיסה של המטופל. בנוסף, בתקופה המיידית שלאחר הניתוח יש עדיפות להבטיח את החמצון הנכון של המטופל.
- יתחיל טיפול בקורטיקוסטרואידים כדי להפחית את הסיכון לבצקת ולדלקת בגרון.
- לאחר 24 שעות, יש להציע כמות קטנה של מים לחיה. אם המטופל סובל זאת כהלכה, האכלה רטובה לאחר שבועיים, ניתן להציע מזון יבש. במקרה שהזנה יבשה אינה נסבלת (מופיע שיעול, דיספאגיה וכו'), מזון לח יישמר למשך שבועיים נוספים. אם אתם מקפידים על דיאטה תוצרת בית, יהיה חשוב באותה מידה להציע אותה תפלה ככל האפשר, כמו גם לבחור מזון קל לעיכול.
- יש להגביל פעילות גופנית יש להגביל למשך 3 שבועות, אם כי השיפור באי ספיקת הנשימה הוא בדרך כלל מיידי.
- במהלך הליכות עדיף להשתמש ב- רתמות במקום בצווארון.
סיבוכים לאחר ניתוח
בתקופה שלאחר הניתוח של ניתוח שיתוק גרון בכלבים, חשוב להקפיד על הופעת סיבוכים אפשריים, שכן הם מתרחשים בכמעט 35% מהמקרים. הסיבוכים העיקריים הם:
- בצקת גרון עקב מניפולציה מוגזמת. כדי למנוע סיבוך זה, טיפול בקורטיקוסטרואידים נהוג בדרך כלל בתקופה שלאחר הניתוח.
- סיבוכים קלים: המשך שיעול או סטרידור, אי סבילות לפעילות גופנית, הקאות או סרומות.
- סיבוכים עיקריים: דלקת ריאות בשאיפה (הסיכון גדול יותר בימים הראשונים שלאחר הניתוח, אם כי הוא נשאר לאורך כל החיים, מאחר שככל שהוא גדול יותר פתיחת הגרון יכולה להעדיף את מעבר המזון לדרכי הנשימה).
תַחֲזִית
למרות שסיבוכים לאחר ניתוח הם תכופים למדי, רובם אינם רציניים והפרוגנוזה לטווח הקצר והבינוני חיוביתלמעשה, כמעט 90% מהמטפלים בכלבים עם שיתוק גרון מבחינים בשיפור קליני ניכר אצל בן לוויה לאחר הניתוח.
עם זאת, יש לקחת בחשבון שנוכחותן של פתולוגיות נלוות אחרות (ניאופלזמות, מגה-וושט, פולינורופתיות וכו') מחמירה את הפרוגנוזה של חולים אלה.
איך למנוע שיתוק גרון אצל כלבים?
במקרה של שיתוק גרון מולד, הוכח שבחלק מהגזעים קיים גן דומיננטי אוטוזומלי שאחראי לתורשה של מחלה זו. לכן, כאמצעי מניעה, יש למנוע מכלבים שנולדו עם פתולוגיה זו להתרבות כדי למנוע את העברת המחלה לצאצאיהם.
עם זאת, מניעת שיתוק גרון נרכש קשה הרבה יותר מצד אחד, מכיוון שרבים מהגורמים המייצרים אותו (ניאופלזמות, לא ניתן למנוע polyneuropathies, polymyositis, ומצד שני, כי ברוב המקרים הפתולוגיה היא אידיופטית, כלומר יש לה מקור לא ידוע.
