Pododermatitis היא פתולוגיה מתקדמת וכרונית המשפיעה על אזור הצמחים בכפות הרגליים של ציפורים. בתחילה, זה מתחיל כדלקת של רקמת העור, אך ככל שהתהליך מתקדם, מבנים עמוקים יותר (כגון מפרקים, גידים ועצמות) עלולים להיפגע. זהו תהליך של אטיולוגיה רב גורמים הקשורה בדרך כלל לטיפול לא נכון בציפורים. לכן, מניעת פתולוגיה זו מתמקדת בשמירה על תנאים סביבתיים טובים ותזונה נאותה.
אם ברצונכם לדעת יותר על הגורמים לפודודרמטיטיס בציפורים, הסימפטומים והטיפול בה אל תהססו לקרוא את הדברים הבאים מאמר מהאתר שלנו שבו אנו מדברים על הגורמים, הסימפטומים והטיפול בפתולוגיה זו.
מהי פודודרמטיטיס בציפורים?
Pododermatitis היא פתולוגיה מתקדמת וכרונית המשפיעה על אזור הצמחים בכפות הרגליים של ציפורים כתוצאה מסדרה של גורמי נטייה, מקורו של נגע ברמת הצמח שנדבק ומשפיע בהדרגה על רקמות עמוקות יותר.
זהו תהליך אופייני לבעלי חיים שגדלו בשבי, והוא יכול להתרחש במינים מגוונים מאוד, כגון עופות (תרנגולות, תרנגולי הודו), עופות דורסים, פסיטצ'ינים (במיוחד אמזונות, תוכיים וקקדו), כנריות וחוחיות.
גלה עוד על עופות דורסים או עופות דורסים: סוגים, מאפיינים, שמות ודוגמאות או סוגי הכנריות ושמותיהן בשני פוסטים נוספים שאנו מציעים.
סיווג פודודרמטיטיס בציפורים
Pododermatitis בציפורים ניתן לסווג ל-5 מעלות בהתאם לחומרת הנגעים:
- דרגה I: יש היחלשות של אזור הצמח, אבל מחסום האפיתל נשאר שלם, כך שאין זיהום קשור.
- דרגה II: מאופיינת בדלקת המלווה בזיהום מקומי, המשפיעה על מבנים שטחיים של כרית הצמח הנמצאים במגע עם המוחלש אֵזוֹר.
- דרגה III: הדלקת והזיהום מתפשטים ומלווים בנפיחות.
- דרגה IV: הזיהום משפיע על מבנים חיוניים עמוקים יותר, ויכול לגרום לדלקת גידים, סינוביטיס ו/או אוסטאומיאליטיס.
- כיתה V: היא ההתקדמות של כיתה IV. זה מאופיין בנוכחות של עיוותים בכף הרגל.
סיבות לפודודרמטיטיס בציפורים
לפודודרמטיטיס יש אטיולוגיה רב-גורמית. זוהי פתולוגיה המופיעה כ- תוצאה של שילוב של גורמים נטיים שיש להם מכנה משותף: ניהול לא נכון של ציפורים (מהזנה שלהם ועד לסביבה והיגיינה). תנאים).
הגורמים הרלוונטיים ביותר שיכולים לגרום להופעת פודודרמטיטיס צמחים הם:
- תזונה לא מספקת: מחסור בוויטמין, במיוחד ויטמין A ו-E, מתחבר עם נטייה גדולה יותר להופעת פודודרמטיטיס.
- עודף משקל: השמנת יתר מובילה לעומס יתר של משקל ברמת הצמח, מה שעלול לגרום לבלאי גדול יותר באזור ולפחות תרומה של אזור עקב הלחץ ממנו סובלים נימי הדם.
- חוסר פעילות גופנית: הגבלת הפעילות הגופנית אצל ציפורים פירושה שהם מבלים יותר מדי זמן יושבים על המוטות, מה שמעדיף את השחיקה של האפיתל הצמחי והפחתת אספקת הדם לאזור.
- טיפול לקוי בציפורניים: טפרים ארוכים במיוחד מונעים מהציפור להתיישב במיקום טבעי, מה שמעודד שחיקה של האפיתל הפלנטרי באזורים לתמיכה הגדולה ביותר. במאמר זה באתר שלנו תוכלו להתייעץ עם סוגי רגלי ציפורים.
- מקלות, מוטות ומושבים לא מספקים: עיצוב לקוי של אלמנטים אלו גורם לתמיכה מתמשכת לא נכונה בציפור ומונע את התפשטות המשקל באופן שווה על פני כל פני הקרקע. המשמעות היא שיש אזורים שתומכים במשקל רב יותר ומועדים יותר לטראומה ופציעה. סוג החומר שממנו עשויים המתלים יכול גם לגרום להופעת פודודרמטיטיס.
- לחות: היא גורם חשוב בעופות. הצטברות של גללים במצע ספיגה גרוע פירושה שכריות כף הרגל רטובות תמיד, ולכן הן רגישות יותר לשחיקה וזיהום.
- חוסר היגיינה בסביבה: כאשר יש חוסר היגיינה בסביבה הסובבת את בעל החיים (כלובים, מוטות, מוטות, וכו'), כל נגע ברמת הצמח יכול להתיישב על ידי חיידקים.
גורמי נטייה אלו גורמים לירידה בזלוף הדם באזור הצמח ולהופעת פציעה ראשונית ברמת הצמח. האפיתל הצמחי הנשחק אינו מסוגל לפעול כמחסום מגן, המאפשר כניסה של חיידקים פתוגניים דרך העור (Staphylococcus aureus, Escherichia coli, Pseudomonas וכו'.) והופעת זיהום קשור.למרות שלא מדובר במחלה מדבקת, נפוץ שבעלי חיים שחיים באותו כלוב וחשופים לאותה סביבה סובלים מפתולוגיה זו בו זמנית.
כפי שציינו, החיידק Escherichia coli יכול לגרום ל-colibacilosis של עופות, מחלה זיהומית. למידע נוסף על קוליבאצילוזיס של עופות, הסימפטומים שלה, האבחנה והטיפול בפוסט זה.
סימפטומים של פודודרמטיטיס בציפורים
ככלל, פודודרמטיטיס פוגעת בדרך כלל בשתי כפות הרגליים. הסימנים הקליניים שאנו יכולים לראות הקשורים לפתולוגיה זו תלויים בדרגת האבולוציה שלה:
- דרגה I: ניתן להבחין בהיפרמיה ברמה הפלנטרית, אריתמה (אדמומיות), היפרקרטוזיס (היווצרות של יבלת), אפיתל שחוק או אזור של איסכמיה מוקדמת (מראה חיוור של העור).
- דרגה II: מאופיין בנוכחות שלפוחיות, כיבים או פצעים מוקדים עם או בלי קרום ואזורים של נמק איסכמי של האפיתל.
- דרגה III: בצקת, אוגנים נמקיים מופיעים בכיבים ודלקת של הרקמה התת עורית הסמוכה לכיבים.
- דרגה IV ו-V: רקמות עמוקות יותר נפגעות, נצפתה דלקת גידים, סינוביטיס ו/או אוסטאומיאליטיס. אנקילוזיס, ספטיסמיה ועיוותים בכף הרגל יכולים להתרחש כסיבוכים של התהליך.
אבחון פודודרמטיטיס בציפורים
כדי לטפל באבחנה של פודודרמטיטיס, יש לקחת בחשבון את הנקודות הבאות:
- היסטוריה רפואית ואנמנזה: יש לאסוף מידע על המראה וההתפתחות של הנגעים. בנוסף, יש לזהות שגיאות בטיפול שאולי גרמו לפתולוגיה.
- בדיקה מלאה של הציפור: יש לבדוק את שני הגפיים, מכיוון שהנגעים מופיעים בדרך כלל דו-צדדית (בשתי הרגליים). בנוסף, יש להקדיש תשומת לב מיוחדת למשקל ולמצב הגוף, שכן הם עלולים להיות גורמים נטייה למחלה זו.
- ציטולוגיה של הנגע: ניתן לראות נוכחות של חיידקים, פטריות ותאי דלקת.
- תרבית מיקרוביולוגית ואנטיביוגרמה: אלה יהיו הכרחיים במקרה של זיהום כדי להיות מסוגל לזהות את הגורם הסיבתי ולבסס טיפול אנטיביוטי ספציפי.
- צילום רנטגן של גפיים: במקרה של פציעות עמוקות, חשוב לבצע צילומי רנטגן כדי להעריך אם העצם הבסיסית הושפעו (אוסטאומיאליטיס).
טיפול פודודרמטיטיס בציפורים
כפי שהסברנו, פודודרמטיטיס היא פתולוגיה מתקדמת וכרונית.ככל שעובר הזמן, הנגע משתרע לרקמות עמוקות יותר, מה שמחמיר את הפרוגנוזה של המחלה. מסיבה זו, חשוב שלאחר האבחנה, יתחיל טיפול מיידי על מנת למנוע מהתהליך להפוך לכרוני.
הטיפול בפודודרמטיטיס בציפורים תלוי בחומרת ובדרגת האבולוציה במקרים קלים, טיפול תרופתי יספיק, בעוד בחומרה במקרים יהיה צורך לשלב טיפול תרופתי וכירורגי. באופן כללי, הנקודות החשובות ביותר בטיפול בפודודרמטיטיס הן הבאות:
- תיקון שגיאות תפעול: השלב הראשון בהתמודדות עם מחלה הוא לקבוע את הסיבה לה ולחסל אותה. לשם כך, יש צורך לזהות את הטעויות בניהול הציפור, בין אם הן תזונתיות, סביבתיות או היגייניות, ולשנות אותן על ידי שיטות ניהול טובות.
- טיפול תרופתי: בשלבים הראשוניים שבהם האפידרמיס מתעבה ומתקשה, משתמשים לרוב במשחות מרככות להענקת לחות לעור ולהקלה ספיגה של תרופות אחרות. בנוסף, רצוי להשתמש בחומרי חיטוי כמו כלורהקסידין כדי למנוע מחיידקים להתיישב בנגע. במקרה של זיהום (כלומר, מדרגה II) יהיה צורך להקים טיפול אנטיביוטי בשלבים הראשוניים של הזיהום יספיק במתן אנטיביוטיקה מקומית, בעוד שבשלבים מתקדמים יותר הם חייבים להינתן באופן מערכתי. הבחירה בחומר אנטי-מיקרוביאלי צריכה להתבסס על הרגישות שנצפתה באנטיביוגרמה.
- טיפול כירורגי: בשלבים מתקדמים, ניקוי כירורגי, פירוק הפצע והחייאת הקצוות כדי לקדם ריפוי. כאשר יש מעורבות של רקמות עמוקות (דלקת גידים, סינוביטיס או אוסטאומיאליטיס) עשויה להיות צורך בקטיעה של הגפה הפגועה.
יש להשלים גם טיפול תרופתי וגם כירורגי עם תחבושות מרופדות כדי לרכך את התמיכה כדי להפחית את הלחץ המופעל על הפצע. בנוסף, כטיפול נוסף ניתן להשתמש בטיפול לייזר (לייזר בעל הספק נמוך), המשפר את ההתחדשות, ממריץ פיברינוליזה ומיקרו-סירקולציה, ובכך מעדיף את הרזולוציה של תהליך.
מניעת פודודרמטיטיס בציפורים
מניעת פודודרמטיטיס בציפורים מבוססת ביסודה על ניהול נכון של:
- מזון: חייב להתאים למין הציפור המדובר, הן באיכות והן בכמות. יש להקפיד על צריכת ויטמין (בעיקר ויטמין A ו-E) ולהפחית את אחוזי השומן כדי להימנע מעודף משקל.
- פעילות גופנית יומיומית: האידיאל הוא שלציפורים יהיו מתקנים או ציפורים המאפשרות להן לטוס ולהתאמן ברציפות.כאשר הדבר אינו אפשרי, חשוב שתוצע להם לעזוב את הכלוב על בסיס יומיומי כדי שיוכלו לעוף בחופשיות. זה יעזור להפחית את הסיכון להשמנה ולמנוע מציפורים לבלות פרקי זמן ארוכים מדי על מוטות או מוטות.
- בדיקה שגרתית של הציפורניים ואזור הצמחים בכפות הרגליים: טיפול וגזירה נכונה של הציפורניים, כמו כן שכן הבדיקה השגרתית של אזור הצמחים בכפות הרגליים תסייע באיתור נגעים בשלבים מוקדמים, אשר ישפרו את הפרוגנוזה של המחלה.
- מקלות, מוטות ומושבים נאותים: יש להימנע ממוטות חלקות וסדירות לחלוטין, מכיוון שהם מאלצים את הציפורים לתמוך תמיד באותו אזור של פני השטח הצמחיים. רצוי להשתמש בענפים לא סדירים, בעלי קטרים, טקסטורות וצורות שונות, המחקים ענפים טבעיים. מעניין גם שהם מציגים ניידות מסוימת, שכן זה מאפשר לנקודת המשען להתנוד ומעדיפה זלוף דם באזור.
- הימנע מלחות: במקרה של עופות, חשוב להשתמש במצע סופג ששומר על הרצפה יבשה תמיד. כמו כן, יש לשמור תמיד על עמודים ומושבים יבשים.
- ניקיון הסביבה: חשוב להקפיד על רמת היגיינה גבוהה בכלובים, במושבים, במקלות ובמוטות של הציפורים. על החומרים לאפשר ניקוי וחיטוי נאותים כדי למנוע הופעת מוקדים מדבקים. יש להחליף את המצע המשמש לעופות לעתים קרובות כדי לשמור עליו ברמת היגיינה נאותה.
